באר היטב חשן משפט רפ״ז

מהדורה: תורת אמת 357

מקור שולחן ערוך, חושן משפט רפ״ז
1 מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים. ובו ג סעיפים: מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים והשביחו הגדולים את הנכסים כל השבח לאמצע ואפי' שכר עמלם לא יטלו ואם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא הרי אנו עושים ואוכלים השבח של משביח והוא שיהיה השבח מחמת הוצאה שהוציא המשביח אבל שבחו נכסים מחמת עצמן השבח לאמצע וכן אם היתה אשתו של מת היא היורשת בכלל אחיותיה או בכלל בנות דודיה והשביחה הנכסים השבח לאמצע ואם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי הריני עושה ואוכלת והשביחה הנכסים מחמת הוצאה השבח שלה זהו דעת הרמב"ם לבדו ולא מצינו לו חבר אבל דעת הכל שזה שאמרנו ברישא שאם השביחו גדולים את הנכסים השביחו לאמצע היינו דוקא כששבחו הנכסים מחמת עצמן דהיינו ששכרו פועלי' מממון תפיסת הבית או שנשאו ונתנו בסחור' אבל אם השביחו ע"י שהוציאו הוצאו' משלהם או שטרחו בגופם לחפור ולבנות השבח לעצמן ואם השביחו בדבר שאם היו מודיעים לקטנים גם הם יכולים לעשותו כגון לשמור וכיוצא בו השבח לאמצע אע"פ שטרחו בגופם כיון שלא הודיעום תחלה ואם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא הרי אנו עושים ואוכלים כל השבח שהשביחו בכל הנכסים אפי' בחלק האחים הוא של עצמם ואפי' השביחו מחמת נכסים: הגה ואם האחים גדולים א"צ לאומרו בב"ד רק בפני עדים אבל אם יש בהן יתומים קטנים צריך שיאמר אותו בפני ב"ד טור בשם הרא"ש והמגיד פ"ט דנחלות וב"י בשם הר"ן וכל זה באחין שניזונין יחד אבל אם אין ניזונין יחד אפילו השביח מחמת עצמו אינו נוטל רק כשאר יורד שלא ברשות לנכסי חבירו טור בשם הראב"ד אחד מן האחין שהיו לו בנים הרבה והשביחו הנכסים אינו יכול לומר תנו לי מה שהרויחו בני וכן האחרים אינן יכולים לומר תן לנו מה שאכלו בניך אלא הכל מן האמצע המגיד פי' דנחלות א' מן האחין שנתן מתנה לאחרים וראו האחין ושתקו הוי מחילה נ"י פ"ק דב"ק:
2 א' מהאחים שלקח מעות ועשה בהם סחורה אם היה תלמיד חכם גדול שאינו מניח תורתו שעה אחת הרי השכר שלו שאין זה מניח תורתו ומתעסק לצורך אחיו:
3 מי שירש את אביו והשביח הנכסים ונטע ובנה ואח"כ נודע שיש לו אחים במדינה אחרת אם קטנים הם השבח לאמצע ואם היו גדולים הואיל ולא נודע שיש לו אחים שמין לו כאריס וכן אח שירד לנכסי קטן והשביח אין שמין לו כאריס אלא השבח לאמצע שהרי לא ברשות ירד:
פירוש באר היטב חשן משפט רפ״ז
1 לאמצע. פי' אפי' אם השביחו מכיסם כן צ"ל לדעת הרמב"ם דמחלק בזה בסמוך באמרו ראו מוכח מינה דבלא אמרו ראו בכל ענין השבח לאמצע כ"כ הסמ"ע ועיין בתשובות מהר"מ מלובלין סי' ק"ט:
2 היורשת. פי' כגון ראובן שנשא בת שמעון אחיו ולא היה לשמעון בנים כי אם בנות וראובן אין לו יורש ומת שמעון ואח"כ מת ראובן ונפלה ירושתו לפני בנות שמעון אחיו ונמצאת אשתו יורשת נכסיו בכלל שאר אחיותיה. סמ"ע:
3 פועלים. דאף שטרחו בשכירות הפועלים או בסחורה כיון דאין כאן חסרון כיס וגם לא טרחו בהשבחה בגופו אלא נתרבה הטורח ע"י שכירות אחרים מחלי אהדדי. טור. שם:
4 לשמור. וכת' הנ"י דאפי' קטנים הללו מוטלים בעריסה וא"י לשמור מ"מ כיון דשמירה יכולה להתקיים ע"י שאר קטנים לא נחשב מלאכה בגופא ומחלי וכן משמע לשון הש"ס. שם:
5 נכסים. לשון הטור ואע"ג דשאר שותף אין לו בשבח אלא כשאר אריס ואפי' אמר לעצמי אני עושה שאני הכא כיון שהן אחים ולא נשתתפו תחלה אדעתא דלהרויח ושתקי כשאמר להם לעצמי אני עוש' ודאי מחלי ויטול כל השבח וכת' בתשו' מיי' ס' משפטים סי' ר"ח אח גדול שנאנס דבר מידו אפי' נגנב או נאבד פטור דמקרי שמירה בבעלים. ד"מ. שם:
6 עדים. ואפי' שלא בפני אחיו סגי בהכי דחברא חברא אית ליה וכדין מחאה. שם:
7 ב"ד. דהן אביהן של קטנים ואולי יחוסו וימנו אריס ואפטרופוס לשבח להן חלקן. שם:
8 בני. כיון דהעמידן סתם במקומו העמידן מסתמא וכל שהשביחו כאילו השביח הוא ומחל. שם:
9 סחורה. ל"ד סחורה אלא ה"ה אם טרח נפשו בהשבחת נכסים ג"כ אמרי' ביה כיון דת"ח הוא ודאי לא טרח לאמצע אלא לנפשו טרח וכן הוא בש"ס ובטור האי דינא אהשבחת נכסים ע"ש. שם:
10 תורתו. פי' אם לא שיש לפניו עסק להרויח בו כי יפה תורה עם ד"א אלא שבשביל אחרים ודאי אינו מבטל כיון שאדוק כ"כ בתורה. שם עמ"ש בס"ס רס"ב:
11 קטנים. פי' בשעה שהשביח הנכסים היו קטנים אע"פ שעכשיו גדולים הם. סמ"ע:
12 כאריס. והא דכת' הרמ"א בס"א בהג"ה דאם אינן ניזונין יחד וירד אחד לנכסים והשביח דידו על התחתונה זה לא שייך אלא כשדרים יחד וחלקו נפשם במזונות דה"ל יורד שלא ברשות משא"כ בזה שלא ניזון במקרה מפני שלא היה במדינה וא"ל מאי שנא מנכסים ששמעו בו שמת וירד בה קרוב ובא השבוי דס"ל להרא"ש וכמ"ש הרמ"א בסי' רפ"ה ס"ב בשמו דאין הקרוב נוטל בשבח כלום מטעם דמאחר ששמעו בו שמת סמכא דעתיה ולא יפסיד כו' וה"נ נימא הכי כיון דלא ידע כלל שיש לו אח ודאי סמכא דעתיה די"ל דשאני התם דאף ששמעו בו שמת מ"מ לא היה סבור שבודאי מת ונכנס אדעתא דהכי שבאם אולי יבא השבוי יטול את שלו ומחשב קצת כמו ידע ביה ומחל משא"כ הכא דלא ידע בו כלל גם נכנס ברשות כ"כ הסמ"ע ועיין בס' א"א דף ק"ב ע"ב: